מיכל רייך

    מיכל רייך

     

     

     

     

    אתם שואלים לאן ואיפה,
    אני אוהבת לגלות, לבקר, לחקור ולרוץ לספר.
    זה מאץ׳. מומלץ מיכל, מכיל רק ביקורות טובות!


    מיכל היא הבעלים של משרד למיתוג ופרסום.
    קופירייטרית ואשת שיווק שאוהבת לכתוב לצלם ולגלות שהביזנס הוא גם פלז׳ר.
    איפה טעים לאכול?
    לאן ללכת לשתות?
    מה חם בעיר?
    באיזה כפר קר?
    מי מטפל טוב?
    מה היעד הבא?
    איזה חוג את רוצה?
    מוזמנים לשתף גם, לקרוא, להציע המלצה לבדיקה, לשלוח אותה לסריקה. היא תבדוק ורק אם טוב תכתוב. שום דבר רע..
    הכל בעיניי המתבוננת ולבחירתכם בלבד.

    יש לכם עסק ותרצו שתמליץ?
    מיכל עושה זאת רק אם בדקה בעצמה. מוזמנים להזמין אותה ועד אז תיהנו ואל תשכחו לשתף!

    כתובת האתר: http://raich.co.il/
    רביעי, 28 ספטמבר 2016 06:34

    ציירתי עם עדנה זמיר בלב

    *******
    זהירות! פוסט ארוך וטוב
    *******
    הרומן שלי עם עדנה התחיל כשנפגשנו אחת לאחת.
    אנחנו יחד בקבוצת עסקים מיוחדת במינה. קבוצה של עוצמה. מיד הבנו שיש חיבור, יש הבנה עמוקה. פשוט ראינו אחת את השנייה. משם זה התקדם. נפגשנו אצלה בסטודיו, הכרתי אותה יותר. כבר ידעתי איך אמתג אותה, הפיצוח קרה בזמן קצר. אחרי שעה שיחה החלטתי שהערכים שלה ברורים לי ושהלוגו יהיה פשוט אחת העבודות שלה, הרי לא הגיוני שמעצבת גרפית תייצר לציירת ציור לוגו. ביקשתי לראות כמה מעבודותיה ואז היא הראתה לי את ה-סברס.

    Comment

    רביעי, 10 אוגוסט 2016 08:17

    מיכל אשכנזי - הקץ למיגרנות!

    מיגרנות, זר לא יבין זאת ולמי שיש/מכיר/היו, מומלץ לקרוא ולדבר עם מיכל! (גם איתי) 

    מה היה? 

    זה עשר שנים פלוס מינוס שהיו לי מיגרנות, דגש על היו חלק בלתי נפרד מחיי. עשור של חושך, דקירות ברכות ורעש כמעט ובלתי נסבל, מלווה בתחושה של סוף העולם כשזה קרה. מכירים את התופעה?

    פעמיים בחודש בערך. פעם אחת בתקופת ה״אל תתקרבו אליי״ והשנייה לפי מה שקורה - ימים של שרב, עומס רגשי, משבר ביחסים, מחלוקות או עימותים, צדקנות יתרה, בחו״ל - אילת, עולם שלישי, כל מה שחם ומייצר לחץ.

    איך זה בא לידי ביטוי?
    מיגרנה מתאפיינת בעומס מחשבות בלתי נסבל שהמוח קודח בו בלי סוף וכאב גדול מסיטואציה שבוחרים להתעלם ממנה. פיסית אצלי זה התחיל מהעורף או ברכות. צד ימין צד שמאל, תלוי על איזה יום נופלים. עם התהליך התגלה במקומות נוספים.

    תחילת המסע

    יום אחד בדרינק חברות של שישי, פגשתי את מיכל אשכנזי. שאלתי מה היא עושה וסיפרה שהיא מטפלת במיגרנות באמצעות נוסחאות צמחים מהטבע.

    לא הבנתי מה זה אומר, רק שמעתי שהמיגרנות יכולות להעלם לתמיד, הספיק לי. מיכל אמרה שבטיפול של 3-7 ימים זה עובר ויצאנו לדרך, ממש יום אחרי. שבת זה היה. אני זוכרת שבלילה חלמתי על האקס - אחד מהם. ידעתי שמעתה מתחילה הרפתקה וזה הולך להיות משמעותי. נפגשנו 3 ימים ברציפות. קמתי מוקדם כל בוקר עושה את הטיפול הטבעי שלה 15, ד' לא יותר וחזרה הביתה. בימים אלו הרגשתי שמשהו משתחרר וגם קלטתי כמה אני בהתנגדות. למשל יומיים שהתחשק לי מאפים ומתוקים.

    3 ימים הלכו, גם המיגרנות ואז אחרי כמה ימים חזרו. קיבלתי תדרוך להמשיך עם אותם חומרים 4 ימים נוספים להשלמת הטיפול. התבאסתי אך המשכתי.

    אלכוהול גם התבקשתי והפסקתי. הימים המשיכו לחלוף, חגים הגיעו, עם כל הסחיות שהייתי בה, המיגרנות פקדו את ראשי יותר מהרגיל.

    תסכול

    מלא רגעי שבירה, כעס נורא על העולם, על מיכל, על התהליך, על זה שאני לא מצליחה ויחד עם זה אני נחושה, לא נשברת.

    הימים עברו לשבועיים ומיכל החלה מתייעצת עם הגורו ההודי, זה שלימד אותה על מקרה הקצה שאני. כל זה בסבלנות ורגישות נדירה. הוא ביקש לראות תמונות של עיניי.

     

    טו מייק אה לונג סטורי שורט, כעבור 4 חודשים!

    טיפול שעבר דרך פרחים, טיפות מיוחדות לעיניים, שני סוגים, ניקוי הבטן ועוד דברים שלא חולמים עליהם, איבוד תקווה מלא פעמים ו.. בשורה התחתונה לא נשברתי וגם מיכל! המלכה!

    היום, אין זכר למיגרנות. במקרה הגרוע יש לי כאב ראש, כזה שיש לכל אחד פעם ב..

    Comment

    ערב. נמל יפו. קונטיינר.

    מיקי ואני מצטרפים באיחור אופנתי להופעה של אחת ויחידה ששמעתי עליה רבות מצליל.

    פייר הסתקרנתי. כשהגעתי, מיקי תפס צד ואני צד אחר ופשוט הקשבנו נפעמים, מהוירטואוזית שהיא. זה לא סתם הופעה של כנרית. היא שרה, רוקדת סטפס ואיזה עוצמה יש לה על הבמה.

    .גם אם היא לא היתה עליה קשה לפספס אותה

    טניה קוראים לה. חלקכם מכירים אותה ממטבוחה פרוג׳קט או מלהקת סינקו או הכנרית של דויד ברוזה.

    תקשיבו, היא טובה. החזיקה את כולם על הרגליים, זזים, רוקדים, קופצים.

     

    מעבר לזה שאתם חייבים ללכת לשמוע בעצמכם, הנה כמה פרטים מעניינים עליה:

    Comment

    מימונה 2016. **שימו ווליום ויש סרטון למטה**

    את חלי הכרתי דרך צליל השכנה. שתי חברות טובות, אחיות ממש. צליל, אושיה שתזכה לפוסט נפרד וחלי - מותג עולה בתחום החינות.

    פייר התרגשתי להגיע. חשבתי שזאת הפעם הראשונה שלי אבל כשהגעתי לשם נזכרתי שהייתי בכמה וכמה בחיי וזאת - לא דומה לאף אחת אחרת.

    וואלק באתי נדלקתי, תדלקתי מופלטה וספינג׳. הסתכל עליי דג בשולחן (פחד אלוהים), הסתכלתי לצד השני, על המתוקים, על האוהל המהמם והתלבושות של ״סבתא יוכבד״ - מותג חדש להפקת חינות שהושק במימונה

    זאת עם סט צילומים שווים. אומנם אני לא מהעדה אבל יש לי עין לדברים טובים ופייר, יש עתיד עם יוכבד - שם אשכנזי הא?

    אז, אם אתם מתכננים חינה / בר מצוות /.. וצריכים הפקת על - אוהל, בגדים או את המימונה הבאה - #מומלץ_מיכל +++++ לפנות אליה בכל נושא שכולל טקס, תלבושות, מתוקים והפקה.


    ותשמעו לי, מילה של פרידמנית גאה :P

    *מרוב התרגשות לא צילמתי, קרדיט לתמונות של צליל גינזבורג.

     ומרוב מתוק סיימתי עם פופקורן בבית.

     

    ובפינת השיווק - אם אהבתם, אשמח שתפרגנו לה ולי בלייק לפוסט/ לעמוד, תעקבו וכמובן שתפו ותבוא עליכם הברכה.

    וולאק מזמן לא כתבתי נראה לי נפתחה לי הצ׳אקרה.

     

     

     

    לילה טוב ושבוע עוד יותר!

     בתמונה: מתחרה רציני לגפילטא פיש

     

     

     

     

    Comment

    שישי, 29 אפריל 2016 08:33

    ~~~געגועים לחצי אי ~~~

    אין, פשוט אין מקום כזה בעולם והייתי, תאמינו לי שהייתי בהרבה. כל פעם אני נוסעת לאנשהו הכי רחוק שאפשר כדי לקבל פרספקטיבה מקרוב על החיים שלי, על החיים בכלל ועל חיים של אחרים.

    הייתי ברוב יבשת אמריקה, במזרח, באירופה שאני לא סופרת כלל. יש לי עוד כמה יעדים לכבוש לאט לאט, אבל סיני. סיני יש רק אחת. לא להאמין שהמקום שהכי קרוב אליי מבחינה גאוגרפית של חו״ל יכול לזרוק אותי כל פעם מחדש הכי רחוק שיש. הייתי שם כ-20 פעמים, פעמיים בשנה, כל שנה, לארבעה ימים בערך כל פעם וזה הספיק. בחיי שזה נתן לי בוסט של אנרגיה להמשך. יום ביליתי בלהגיע, בצעירותי באוטובוסים, אחר כך במכוניות עם החברה, חיכיתי בתור הבלתי נגמר בכניסה, בעיקר בפסח, סוג של חזרת מצרים. מלא אנשים שמחכים ומחכים כל אחד להגיע לשקט שלו, בקמפ ובחושה שבחר לו.

    את העבדות שלנו לחיים המודרניים עשינו בארץ ישראל ולמצרים הלכנו כדי להיות בני חורין. בעודי כותבת את המילים האלה, רצים לי כל כך הרבה זכרונות מהימים ההם. זה פשוט היה סוגר את הפינה. בסוכות ובפסח, בפשטות, בלי הרבה התארגנות. אוספים כמה מאות שקלים, מתארגנים לבד, עם עוד חבר או חברה או חבורה ונוסעים להתאפס. אנחה, כיווץ בכתפים ולב מפרפר. מה היה שם שיצר את הקסם הזה הייתי שואלת את עצמי כל פעם מחדש. התשובה היא מעט הפשטות, הכלום, ההכרה בכמה מעט אנחנו צריכים כדי להגיע להרבה כל כך. מזרן לישון עליו, ים מול העיניים, שמש, פיתה, טחינה, אורז, צ׳יפס, סלט, מוסיקה, חוסר באלקטרוניקה מכל סוגיה, ללא אינטרנט, ללא חדשות, ללא מים חמים וללא שירותים צמודים. כן, כפת שקט שלנו לחיים. זה היה כל כך נוח, פשוט מחליטים, מתארגנים על כמה ימי חופש, וחוזרים. בנטו מדובר ביומיים בלבד בהם מגיעים למנוחה ולנחלה וזה הספיק. שווה את הכל, את ההלוך, את החזור, באמת הכל. החוויות, הסיפורים, הציורים, היומנים, הזיונים המזדמנים, הרומנים הארוכים, הסמים הקלים, הבדואים שהפכו חברים. אין לי את זה כבר כמה שנים. התרגלתי. ויתרתי, היו פעמים שחיפשתי את זה ביעדים אחרים עד שעזבתי, הבנתי שכזה לא יהיה. סיני יש רק אחד. בשנה האחרונה ראיתי בסינמטק סרט תיעודי על מה קורה שם, עם הבדואים שהפכו חיות אדם ומתעללים באריטראים שמסתננים לארץ. הם אונסים נשים, יוצרים כווית בגוף ובנשמה ומבקשים עבורם כופר כסף. שואה. זה עזר לי להשכיח את סיני עוד קצת מעליי, אך בימים האחרונים הגעגועים עזים. בייחוד כי עברו - 10 שנים! חברים העלו את הרעיון לנסוע שובכתבות הראו שנסעו השנה בחול המועד שתם עוד רגע. נכון זה מסוכן ומצד שני להיות ברעש תמידי גם לא פשוט. מדמיינת כבר את הים, הגלים, המדבר, השקט, רגע לקרוא ספר סוף סוף, להתנתק מהכל, להתכנס פנימה ולצאת עם עוד תובנות על החיים שלי ועם הרבה יותר אהבה עצמית וסביבתית. יש היום הרבה ניו אייג׳ ודרכים להגיע לאותם מקומות. אני בהם, מנסה בכל דרך ועדיין, יש רק מקום אחד בכל כדור הארץ הזה שבו אני חוזרת להיות אני, עם כל היופי שבי, הבהירות שבה חיי חוזרים להיות פשוטים והצבע הכהה שצובע לבנבנות. אני מרזה שם, חיה, נושמת, ילדת מדבר, אישה חדשה. נראה לי שלא הייתי כבוגרת שאני היום. מסקרן לראות מה יבוא הפעם. מה תוליד הגבינה עם הפרה, הסחלב ומיץ המנגו. כמהה להם.

    בעודי כותבת מילים אלו ומשחזרת את כל החוויות דרך הכתיבה וחוזרת בזמן. לתוך סיטואציה, המנתקת מהחיים לרגע, למצב שהייתי בו, לשקט. זו היצירה. בעצם אני צריכה להתחבר יותר לכתיבה, לתאר מצב, את עצמי, את המקום בו אני נמצאת או הייתי והנה אני שם שוב. כן, אני כמהה לסיני ולכל דבר שיש בו את השקט הזה בו, אני יכולה לכתוב ולהרגיש בכל מקום בו ארצה להיות בעולם, בעולם הפנימי שלי ועדיין לנסוע כדי שאוכל לחזור אליו בכתיבה, זו באמת ברכה.

    Comment

    עמוד 1 מתוך 11
    https://twitter.com/mumlazmichal

    מה זה פה?

    •  

       

       

       

      אתם שואלים לאן ואיפה,
      אני אוהבת לגלות, לבקר, לחקור ולרוץ לספר.
      זה מאץ׳. מומלץ מיכל, מכיל רק ביקורות טובות!


      מיכל היא הבעלים של משרד למיתוג ופרסום.
      קופירייטרית ואשת שיווק שאוהבת לכתוב לצלם ולגלות שהביזנס הוא גם פלז׳ר.
      איפה טעים לאכול?
      לאן ללכת לשתות?
      מה חם בעיר?
      באיזה כפר קר?
      מי מטפל טוב?
      מה היעד הבא?
      איזה חוג את רוצה?
      מוזמנים לשתף גם, לקרוא, להציע המלצה לבדיקה, לשלוח אותה לסריקה. היא תבדוק ורק אם טוב תכתוב. שום דבר רע..
      הכל בעיניי המתבוננת ולבחירתכם בלבד.

      יש לכם עסק ותרצו שתמליץ?
      מיכל עושה זאת רק אם בדקה בעצמה. מוזמנים להזמין אותה ועד אז תיהנו ואל תשכחו לשתף!

    logo mumla

    Please publish modules in offcanvas position.