מומלץ מיכל

    מימונה 2016. **שימו ווליום ויש סרטון למטה**

    את חלי הכרתי דרך צליל השכנה. שתי חברות טובות, אחיות ממש. צליל, אושיה שתזכה לפוסט נפרד וחלי - מותג עולה בתחום החינות.

    פייר התרגשתי להגיע. חשבתי שזאת הפעם הראשונה שלי אבל כשהגעתי לשם נזכרתי שהייתי בכמה וכמה בחיי וזאת - לא דומה לאף אחת אחרת.

    וואלק באתי נדלקתי, תדלקתי מופלטה וספינג׳. הסתכל עליי דג בשולחן (פחד אלוהים), הסתכלתי לצד השני, על המתוקים, על האוהל המהמם והתלבושות של ״סבתא יוכבד״ - מותג חדש להפקת חינות שהושק במימונה

    זאת עם סט צילומים שווים. אומנם אני לא מהעדה אבל יש לי עין לדברים טובים ופייר, יש עתיד עם יוכבד - שם אשכנזי הא?

    אז, אם אתם מתכננים חינה / בר מצוות /.. וצריכים הפקת על - אוהל, בגדים או את המימונה הבאה - #מומלץ_מיכל +++++ לפנות אליה בכל נושא שכולל טקס, תלבושות, מתוקים והפקה.


    ותשמעו לי, מילה של פרידמנית גאה :P

    *מרוב התרגשות לא צילמתי, קרדיט לתמונות של צליל גינזבורג.

     ומרוב מתוק סיימתי עם פופקורן בבית.

     

    ובפינת השיווק - אם אהבתם, אשמח שתפרגנו לה ולי בלייק לפוסט/ לעמוד, תעקבו וכמובן שתפו ותבוא עליכם הברכה.

    וולאק מזמן לא כתבתי נראה לי נפתחה לי הצ׳אקרה.

     

     

     

    לילה טוב ושבוע עוד יותר!

     בתמונה: מתחרה רציני לגפילטא פיש

     

     

     

     

    שישי, 29 אפריל 2016 08:33

    ~~~געגועים לחצי אי ~~~

    אין, פשוט אין מקום כזה בעולם והייתי, תאמינו לי שהייתי בהרבה. כל פעם אני נוסעת לאנשהו הכי רחוק שאפשר כדי לקבל פרספקטיבה מקרוב על החיים שלי, על החיים בכלל ועל חיים של אחרים.

    הייתי ברוב יבשת אמריקה, במזרח, באירופה שאני לא סופרת כלל. יש לי עוד כמה יעדים לכבוש לאט לאט, אבל סיני. סיני יש רק אחת. לא להאמין שהמקום שהכי קרוב אליי מבחינה גאוגרפית של חו״ל יכול לזרוק אותי כל פעם מחדש הכי רחוק שיש. הייתי שם כ-20 פעמים, פעמיים בשנה, כל שנה, לארבעה ימים בערך כל פעם וזה הספיק. בחיי שזה נתן לי בוסט של אנרגיה להמשך. יום ביליתי בלהגיע, בצעירותי באוטובוסים, אחר כך במכוניות עם החברה, חיכיתי בתור הבלתי נגמר בכניסה, בעיקר בפסח, סוג של חזרת מצרים. מלא אנשים שמחכים ומחכים כל אחד להגיע לשקט שלו, בקמפ ובחושה שבחר לו.

    את העבדות שלנו לחיים המודרניים עשינו בארץ ישראל ולמצרים הלכנו כדי להיות בני חורין. בעודי כותבת את המילים האלה, רצים לי כל כך הרבה זכרונות מהימים ההם. זה פשוט היה סוגר את הפינה. בסוכות ובפסח, בפשטות, בלי הרבה התארגנות. אוספים כמה מאות שקלים, מתארגנים לבד, עם עוד חבר או חברה או חבורה ונוסעים להתאפס. אנחה, כיווץ בכתפים ולב מפרפר. מה היה שם שיצר את הקסם הזה הייתי שואלת את עצמי כל פעם מחדש. התשובה היא מעט הפשטות, הכלום, ההכרה בכמה מעט אנחנו צריכים כדי להגיע להרבה כל כך. מזרן לישון עליו, ים מול העיניים, שמש, פיתה, טחינה, אורז, צ׳יפס, סלט, מוסיקה, חוסר באלקטרוניקה מכל סוגיה, ללא אינטרנט, ללא חדשות, ללא מים חמים וללא שירותים צמודים. כן, כפת שקט שלנו לחיים. זה היה כל כך נוח, פשוט מחליטים, מתארגנים על כמה ימי חופש, וחוזרים. בנטו מדובר ביומיים בלבד בהם מגיעים למנוחה ולנחלה וזה הספיק. שווה את הכל, את ההלוך, את החזור, באמת הכל. החוויות, הסיפורים, הציורים, היומנים, הזיונים המזדמנים, הרומנים הארוכים, הסמים הקלים, הבדואים שהפכו חברים. אין לי את זה כבר כמה שנים. התרגלתי. ויתרתי, היו פעמים שחיפשתי את זה ביעדים אחרים עד שעזבתי, הבנתי שכזה לא יהיה. סיני יש רק אחד. בשנה האחרונה ראיתי בסינמטק סרט תיעודי על מה קורה שם, עם הבדואים שהפכו חיות אדם ומתעללים באריטראים שמסתננים לארץ. הם אונסים נשים, יוצרים כווית בגוף ובנשמה ומבקשים עבורם כופר כסף. שואה. זה עזר לי להשכיח את סיני עוד קצת מעליי, אך בימים האחרונים הגעגועים עזים. בייחוד כי עברו - 10 שנים! חברים העלו את הרעיון לנסוע שובכתבות הראו שנסעו השנה בחול המועד שתם עוד רגע. נכון זה מסוכן ומצד שני להיות ברעש תמידי גם לא פשוט. מדמיינת כבר את הים, הגלים, המדבר, השקט, רגע לקרוא ספר סוף סוף, להתנתק מהכל, להתכנס פנימה ולצאת עם עוד תובנות על החיים שלי ועם הרבה יותר אהבה עצמית וסביבתית. יש היום הרבה ניו אייג׳ ודרכים להגיע לאותם מקומות. אני בהם, מנסה בכל דרך ועדיין, יש רק מקום אחד בכל כדור הארץ הזה שבו אני חוזרת להיות אני, עם כל היופי שבי, הבהירות שבה חיי חוזרים להיות פשוטים והצבע הכהה שצובע לבנבנות. אני מרזה שם, חיה, נושמת, ילדת מדבר, אישה חדשה. נראה לי שלא הייתי כבוגרת שאני היום. מסקרן לראות מה יבוא הפעם. מה תוליד הגבינה עם הפרה, הסחלב ומיץ המנגו. כמהה להם.

    בעודי כותבת מילים אלו ומשחזרת את כל החוויות דרך הכתיבה וחוזרת בזמן. לתוך סיטואציה, המנתקת מהחיים לרגע, למצב שהייתי בו, לשקט. זו היצירה. בעצם אני צריכה להתחבר יותר לכתיבה, לתאר מצב, את עצמי, את המקום בו אני נמצאת או הייתי והנה אני שם שוב. כן, אני כמהה לסיני ולכל דבר שיש בו את השקט הזה בו, אני יכולה לכתוב ולהרגיש בכל מקום בו ארצה להיות בעולם, בעולם הפנימי שלי ועדיין לנסוע כדי שאוכל לחזור אליו בכתיבה, זו באמת ברכה.

    שבת, 16 אפריל 2016 10:44

    שוקולד מנטה מסטיק

    בשלישי הייתי בסרט, היום התיישבתי להמליץ סוףסוף.
    רציתי לנוח קצת בערב שלישי מעומס העבודה הפנימית והחיצונית הכוללת לחץ חגים ולקוחות חדשים וישנים כשבדיוק מיקי שאל מה התוכניות.
    ל״שים תראש על איזה סרט״ עניתי. ״מתאים?״.
    נכנסתי לסיממטק, יש לי מנוי. ראיתי את עומר ק׳ משחק ב״שוקולד״, אמרתי קצת קלילות, מתאים לי וקפצתי על המציאה. נזכרתי שסימנתי אותו בפרומו הקודם לסרט שראינו יחד.
    קיבלתי מתאים כתשובה. סגרתי עוד כמה מיילים אחרונים, עוד הצעת מחיר לקראת פרויקט חדש והופ לדרך.
    בואו נאמר ש״לנוח״ זה לא היה. איך שלא צופים בזה, הסרטים בסינמטק הם עבודה או המשך עבודה ליתר דיוק. הם מביאים פיסות וסיטואציות מהחיים בצורה כל כך מציאותית, פילוסופית ואינטיליגנטית שתמיד זורקת את אחורי ראשי, אזור התת מודע לדבר עם המודע ולהמשיך לעשות לי רעשים - התפתחותיים. במילים אחרות או פולנית מצויה, נהנתי ואותגרי מחשבתית.
    הסרט התחיל איטי ובשנות הימים ימימה, כבד מעט, בתקופה שהקרקסים היו בשיא. כבר כמעט הכרזתי משעמם לי כשהשחקן המוכשר והמרגש עומר סי, ששיחק כבר בשני סרטים טובים, עלה לבמה - של הקרקס הכוונה, בסרט. יש הרבה מסרים מאחורי העלילה שאהבתי ולכן אני ממליצה. אלו כמה שהצלחתי לדלות:
    1. יחסים, הם אף פעם לא עניין פשוט יש בהם הרבה מורכבות ותלות. שניים הם כוח ומצד שני שתלטנות, קורבנות ואגו.
    2. נאמנות, הרבה פעמים נאלמת כשההצלחה מסחררת. הרבה יותר קל להשאר נאמן כשרע לך ואיך שמתחיל טוב, לפעמים תופסים תחת.
    3. כסף כסף כסף, כשיש אתה סובל כשאין אתה סובל. אז איפה הגבול?
    4. אהבה, יש את אלו שיעשו הכל בשבילה ויש את אלו המכורים לכיבוש.
    5. ילדים, מה שמניע אותנו הוא מה שחווינו בילדותינו - לרע ולטוב, מדהים כמה הכל מגיע משם.
    שקט עכשיו, שבת בצהריים, אם בא לכם סינמטק או להוריד בבית - לכו לצפות וספרו איך היה.
    אגב, מי מנחש באיזו מסעדה ישבנו לפני ההקרנה?
     
     
     
    ים איטלקים באולם..
     
    מומלץ מיכל ++++
     

    https://twitter.com/mumlazmichal

    מה זה פה?

    •  

       

       

       

      אתם שואלים לאן ואיפה,
      אני אוהבת לגלות, לבקר, לחקור ולרוץ לספר.
      זה מאץ׳. מומלץ מיכל, מכיל רק ביקורות טובות!


      מיכל היא הבעלים של משרד למיתוג ופרסום.
      קופירייטרית ואשת שיווק שאוהבת לכתוב לצלם ולגלות שהביזנס הוא גם פלז׳ר.
      איפה טעים לאכול?
      לאן ללכת לשתות?
      מה חם בעיר?
      באיזה כפר קר?
      מי מטפל טוב?
      מה היעד הבא?
      איזה חוג את רוצה?
      מוזמנים לשתף גם, לקרוא, להציע המלצה לבדיקה, לשלוח אותה לסריקה. היא תבדוק ורק אם טוב תכתוב. שום דבר רע..
      הכל בעיניי המתבוננת ולבחירתכם בלבד.

      יש לכם עסק ותרצו שתמליץ?
      מיכל עושה זאת רק אם בדקה בעצמה. מוזמנים להזמין אותה ועד אז תיהנו ואל תשכחו לשתף!

    logo mumla

    Please publish modules in offcanvas position.