רביעי, 28 ספטמבר 2016 06:34

    ציירתי עם עדנה זמיר בלב

    נכתב ע"י
    דרג פריט זה
    (1 הצבע)

    *******
    זהירות! פוסט ארוך וטוב
    *******
    הרומן שלי עם עדנה התחיל כשנפגשנו אחת לאחת.
    אנחנו יחד בקבוצת עסקים מיוחדת במינה. קבוצה של עוצמה. מיד הבנו שיש חיבור, יש הבנה עמוקה. פשוט ראינו אחת את השנייה. משם זה התקדם. נפגשנו אצלה בסטודיו, הכרתי אותה יותר. כבר ידעתי איך אמתג אותה, הפיצוח קרה בזמן קצר. אחרי שעה שיחה החלטתי שהערכים שלה ברורים לי ושהלוגו יהיה פשוט אחת העבודות שלה, הרי לא הגיוני שמעצבת גרפית תייצר לציירת ציור לוגו. ביקשתי לראות כמה מעבודותיה ואז היא הראתה לי את ה-סברס.

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    רביעי, 10 אוגוסט 2016 08:17

    מיכל אשכנזי - הקץ למיגרנות!

    נכתב ע"י
    דרג פריט זה
    (2 הצבעות)

    מיגרנות, זר לא יבין זאת ולמי שיש/מכיר/היו, מומלץ לקרוא ולדבר עם מיכל! (גם איתי) 

    מה היה? 

    זה עשר שנים פלוס מינוס שהיו לי מיגרנות, דגש על היו חלק בלתי נפרד מחיי. עשור של חושך, דקירות ברכות ורעש כמעט ובלתי נסבל, מלווה בתחושה של סוף העולם כשזה קרה. מכירים את התופעה?

    פעמיים בחודש בערך. פעם אחת בתקופת ה״אל תתקרבו אליי״ והשנייה לפי מה שקורה - ימים של שרב, עומס רגשי, משבר ביחסים, מחלוקות או עימותים, צדקנות יתרה, בחו״ל - אילת, עולם שלישי, כל מה שחם ומייצר לחץ.

    איך זה בא לידי ביטוי?
    מיגרנה מתאפיינת בעומס מחשבות בלתי נסבל שהמוח קודח בו בלי סוף וכאב גדול מסיטואציה שבוחרים להתעלם ממנה. פיסית אצלי זה התחיל מהעורף או ברכות. צד ימין צד שמאל, תלוי על איזה יום נופלים. עם התהליך התגלה במקומות נוספים.

    תחילת המסע

    יום אחד בדרינק חברות של שישי, פגשתי את מיכל אשכנזי. שאלתי מה היא עושה וסיפרה שהיא מטפלת במיגרנות באמצעות נוסחאות צמחים מהטבע.

    לא הבנתי מה זה אומר, רק שמעתי שהמיגרנות יכולות להעלם לתמיד, הספיק לי. מיכל אמרה שבטיפול של 3-7 ימים זה עובר ויצאנו לדרך, ממש יום אחרי. שבת זה היה. אני זוכרת שבלילה חלמתי על האקס - אחד מהם. ידעתי שמעתה מתחילה הרפתקה וזה הולך להיות משמעותי. נפגשנו 3 ימים ברציפות. קמתי מוקדם כל בוקר עושה את הטיפול הטבעי שלה 15, ד' לא יותר וחזרה הביתה. בימים אלו הרגשתי שמשהו משתחרר וגם קלטתי כמה אני בהתנגדות. למשל יומיים שהתחשק לי מאפים ומתוקים.

    3 ימים הלכו, גם המיגרנות ואז אחרי כמה ימים חזרו. קיבלתי תדרוך להמשיך עם אותם חומרים 4 ימים נוספים להשלמת הטיפול. התבאסתי אך המשכתי.

    אלכוהול גם התבקשתי והפסקתי. הימים המשיכו לחלוף, חגים הגיעו, עם כל הסחיות שהייתי בה, המיגרנות פקדו את ראשי יותר מהרגיל.

    תסכול

    מלא רגעי שבירה, כעס נורא על העולם, על מיכל, על התהליך, על זה שאני לא מצליחה ויחד עם זה אני נחושה, לא נשברת.

    הימים עברו לשבועיים ומיכל החלה מתייעצת עם הגורו ההודי, זה שלימד אותה על מקרה הקצה שאני. כל זה בסבלנות ורגישות נדירה. הוא ביקש לראות תמונות של עיניי.

     

    טו מייק אה לונג סטורי שורט, כעבור 4 חודשים!

    טיפול שעבר דרך פרחים, טיפות מיוחדות לעיניים, שני סוגים, ניקוי הבטן ועוד דברים שלא חולמים עליהם, איבוד תקווה מלא פעמים ו.. בשורה התחתונה לא נשברתי וגם מיכל! המלכה!

    היום, אין זכר למיגרנות. במקרה הגרוע יש לי כאב ראש, כזה שיש לכל אחד פעם ב..

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    דרג פריט זה
    (1 הצבע)

    ערב. נמל יפו. קונטיינר.

    מיקי ואני מצטרפים באיחור אופנתי להופעה של אחת ויחידה ששמעתי עליה רבות מצליל.

    פייר הסתקרנתי. כשהגעתי, מיקי תפס צד ואני צד אחר ופשוט הקשבנו נפעמים, מהוירטואוזית שהיא. זה לא סתם הופעה של כנרית. היא שרה, רוקדת סטפס ואיזה עוצמה יש לה על הבמה.

    .גם אם היא לא היתה עליה קשה לפספס אותה

    טניה קוראים לה. חלקכם מכירים אותה ממטבוחה פרוג׳קט או מלהקת סינקו או הכנרית של דויד ברוזה.

    תקשיבו, היא טובה. החזיקה את כולם על הרגליים, זזים, רוקדים, קופצים.

     

    מעבר לזה שאתם חייבים ללכת לשמוע בעצמכם, הנה כמה פרטים מעניינים עליה:

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    דרג פריט זה
    (2 הצבעות)

    מימונה 2016. **שימו ווליום ויש סרטון למטה**

    את חלי הכרתי דרך צליל השכנה. שתי חברות טובות, אחיות ממש. צליל, אושיה שתזכה לפוסט נפרד וחלי - מותג עולה בתחום החינות.

    פייר התרגשתי להגיע. חשבתי שזאת הפעם הראשונה שלי אבל כשהגעתי לשם נזכרתי שהייתי בכמה וכמה בחיי וזאת - לא דומה לאף אחת אחרת.

    וואלק באתי נדלקתי, תדלקתי מופלטה וספינג׳. הסתכל עליי דג בשולחן (פחד אלוהים), הסתכלתי לצד השני, על המתוקים, על האוהל המהמם והתלבושות של ״סבתא יוכבד״ - מותג חדש להפקת חינות שהושק במימונה

    זאת עם סט צילומים שווים. אומנם אני לא מהעדה אבל יש לי עין לדברים טובים ופייר, יש עתיד עם יוכבד - שם אשכנזי הא?

    אז, אם אתם מתכננים חינה / בר מצוות /.. וצריכים הפקת על - אוהל, בגדים או את המימונה הבאה - #מומלץ_מיכל +++++ לפנות אליה בכל נושא שכולל טקס, תלבושות, מתוקים והפקה.


    ותשמעו לי, מילה של פרידמנית גאה :P

    *מרוב התרגשות לא צילמתי, קרדיט לתמונות של צליל גינזבורג.

     ומרוב מתוק סיימתי עם פופקורן בבית.

     

    ובפינת השיווק - אם אהבתם, אשמח שתפרגנו לה ולי בלייק לפוסט/ לעמוד, תעקבו וכמובן שתפו ותבוא עליכם הברכה.

    וולאק מזמן לא כתבתי נראה לי נפתחה לי הצ׳אקרה.

     

     

     

    לילה טוב ושבוע עוד יותר!

     בתמונה: מתחרה רציני לגפילטא פיש

     

     

     

     

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    שישי, 29 אפריל 2016 08:33

    ~~~געגועים לחצי אי ~~~

    נכתב ע"י
    דרג פריט זה
    (1 הצבע)

    אין, פשוט אין מקום כזה בעולם והייתי, תאמינו לי שהייתי בהרבה. כל פעם אני נוסעת לאנשהו הכי רחוק שאפשר כדי לקבל פרספקטיבה מקרוב על החיים שלי, על החיים בכלל ועל חיים של אחרים.

    הייתי ברוב יבשת אמריקה, במזרח, באירופה שאני לא סופרת כלל. יש לי עוד כמה יעדים לכבוש לאט לאט, אבל סיני. סיני יש רק אחת. לא להאמין שהמקום שהכי קרוב אליי מבחינה גאוגרפית של חו״ל יכול לזרוק אותי כל פעם מחדש הכי רחוק שיש. הייתי שם כ-20 פעמים, פעמיים בשנה, כל שנה, לארבעה ימים בערך כל פעם וזה הספיק. בחיי שזה נתן לי בוסט של אנרגיה להמשך. יום ביליתי בלהגיע, בצעירותי באוטובוסים, אחר כך במכוניות עם החברה, חיכיתי בתור הבלתי נגמר בכניסה, בעיקר בפסח, סוג של חזרת מצרים. מלא אנשים שמחכים ומחכים כל אחד להגיע לשקט שלו, בקמפ ובחושה שבחר לו.

    את העבדות שלנו לחיים המודרניים עשינו בארץ ישראל ולמצרים הלכנו כדי להיות בני חורין. בעודי כותבת את המילים האלה, רצים לי כל כך הרבה זכרונות מהימים ההם. זה פשוט היה סוגר את הפינה. בסוכות ובפסח, בפשטות, בלי הרבה התארגנות. אוספים כמה מאות שקלים, מתארגנים לבד, עם עוד חבר או חברה או חבורה ונוסעים להתאפס. אנחה, כיווץ בכתפים ולב מפרפר. מה היה שם שיצר את הקסם הזה הייתי שואלת את עצמי כל פעם מחדש. התשובה היא מעט הפשטות, הכלום, ההכרה בכמה מעט אנחנו צריכים כדי להגיע להרבה כל כך. מזרן לישון עליו, ים מול העיניים, שמש, פיתה, טחינה, אורז, צ׳יפס, סלט, מוסיקה, חוסר באלקטרוניקה מכל סוגיה, ללא אינטרנט, ללא חדשות, ללא מים חמים וללא שירותים צמודים. כן, כפת שקט שלנו לחיים. זה היה כל כך נוח, פשוט מחליטים, מתארגנים על כמה ימי חופש, וחוזרים. בנטו מדובר ביומיים בלבד בהם מגיעים למנוחה ולנחלה וזה הספיק. שווה את הכל, את ההלוך, את החזור, באמת הכל. החוויות, הסיפורים, הציורים, היומנים, הזיונים המזדמנים, הרומנים הארוכים, הסמים הקלים, הבדואים שהפכו חברים. אין לי את זה כבר כמה שנים. התרגלתי. ויתרתי, היו פעמים שחיפשתי את זה ביעדים אחרים עד שעזבתי, הבנתי שכזה לא יהיה. סיני יש רק אחד. בשנה האחרונה ראיתי בסינמטק סרט תיעודי על מה קורה שם, עם הבדואים שהפכו חיות אדם ומתעללים באריטראים שמסתננים לארץ. הם אונסים נשים, יוצרים כווית בגוף ובנשמה ומבקשים עבורם כופר כסף. שואה. זה עזר לי להשכיח את סיני עוד קצת מעליי, אך בימים האחרונים הגעגועים עזים. בייחוד כי עברו - 10 שנים! חברים העלו את הרעיון לנסוע שובכתבות הראו שנסעו השנה בחול המועד שתם עוד רגע. נכון זה מסוכן ומצד שני להיות ברעש תמידי גם לא פשוט. מדמיינת כבר את הים, הגלים, המדבר, השקט, רגע לקרוא ספר סוף סוף, להתנתק מהכל, להתכנס פנימה ולצאת עם עוד תובנות על החיים שלי ועם הרבה יותר אהבה עצמית וסביבתית. יש היום הרבה ניו אייג׳ ודרכים להגיע לאותם מקומות. אני בהם, מנסה בכל דרך ועדיין, יש רק מקום אחד בכל כדור הארץ הזה שבו אני חוזרת להיות אני, עם כל היופי שבי, הבהירות שבה חיי חוזרים להיות פשוטים והצבע הכהה שצובע לבנבנות. אני מרזה שם, חיה, נושמת, ילדת מדבר, אישה חדשה. נראה לי שלא הייתי כבוגרת שאני היום. מסקרן לראות מה יבוא הפעם. מה תוליד הגבינה עם הפרה, הסחלב ומיץ המנגו. כמהה להם.

    בעודי כותבת מילים אלו ומשחזרת את כל החוויות דרך הכתיבה וחוזרת בזמן. לתוך סיטואציה, המנתקת מהחיים לרגע, למצב שהייתי בו, לשקט. זו היצירה. בעצם אני צריכה להתחבר יותר לכתיבה, לתאר מצב, את עצמי, את המקום בו אני נמצאת או הייתי והנה אני שם שוב. כן, אני כמהה לסיני ולכל דבר שיש בו את השקט הזה בו, אני יכולה לכתוב ולהרגיש בכל מקום בו ארצה להיות בעולם, בעולם הפנימי שלי ועדיין לנסוע כדי שאוכל לחזור אליו בכתיבה, זו באמת ברכה.

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    שבת, 16 אפריל 2016 10:44

    שוקולד מנטה מסטיק

    נכתב ע"י
    דרג פריט זה
    (1 הצבע)
    בשלישי הייתי בסרט, היום התיישבתי להמליץ סוףסוף.
    רציתי לנוח קצת בערב שלישי מעומס העבודה הפנימית והחיצונית הכוללת לחץ חגים ולקוחות חדשים וישנים כשבדיוק מיקי שאל מה התוכניות.
    ל״שים תראש על איזה סרט״ עניתי. ״מתאים?״.
    נכנסתי לסיממטק, יש לי מנוי. ראיתי את עומר ק׳ משחק ב״שוקולד״, אמרתי קצת קלילות, מתאים לי וקפצתי על המציאה. נזכרתי שסימנתי אותו בפרומו הקודם לסרט שראינו יחד.
    קיבלתי מתאים כתשובה. סגרתי עוד כמה מיילים אחרונים, עוד הצעת מחיר לקראת פרויקט חדש והופ לדרך.
    בואו נאמר ש״לנוח״ זה לא היה. איך שלא צופים בזה, הסרטים בסינמטק הם עבודה או המשך עבודה ליתר דיוק. הם מביאים פיסות וסיטואציות מהחיים בצורה כל כך מציאותית, פילוסופית ואינטיליגנטית שתמיד זורקת את אחורי ראשי, אזור התת מודע לדבר עם המודע ולהמשיך לעשות לי רעשים - התפתחותיים. במילים אחרות או פולנית מצויה, נהנתי ואותגרי מחשבתית.
    הסרט התחיל איטי ובשנות הימים ימימה, כבד מעט, בתקופה שהקרקסים היו בשיא. כבר כמעט הכרזתי משעמם לי כשהשחקן המוכשר והמרגש עומר סי, ששיחק כבר בשני סרטים טובים, עלה לבמה - של הקרקס הכוונה, בסרט. יש הרבה מסרים מאחורי העלילה שאהבתי ולכן אני ממליצה. אלו כמה שהצלחתי לדלות:
    1. יחסים, הם אף פעם לא עניין פשוט יש בהם הרבה מורכבות ותלות. שניים הם כוח ומצד שני שתלטנות, קורבנות ואגו.
    2. נאמנות, הרבה פעמים נאלמת כשההצלחה מסחררת. הרבה יותר קל להשאר נאמן כשרע לך ואיך שמתחיל טוב, לפעמים תופסים תחת.
    3. כסף כסף כסף, כשיש אתה סובל כשאין אתה סובל. אז איפה הגבול?
    4. אהבה, יש את אלו שיעשו הכל בשבילה ויש את אלו המכורים לכיבוש.
    5. ילדים, מה שמניע אותנו הוא מה שחווינו בילדותינו - לרע ולטוב, מדהים כמה הכל מגיע משם.
    שקט עכשיו, שבת בצהריים, אם בא לכם סינמטק או להוריד בבית - לכו לצפות וספרו איך היה.
    אגב, מי מנחש באיזו מסעדה ישבנו לפני ההקרנה?
     
     
     
    ים איטלקים באולם..
     
    מומלץ מיכל ++++
     

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    דרג פריט זה
    (1 הצבע)

    כבר מזמן שאני מחפשת משהו חדש, כזה שיגרום לי לרצות להשאיר.

    שיעשה לי נעים לפני השינה ושאקום איתו בבוקר מחדש רעננה.

    שיאפשר לי להצניע חלק מסיפורי השמחים והכואבים. אני עדיין לומדת ומנסה להזכיר לעצמי - לא את הכל צריך להראות בפנים.

    רציתי שזה יהיה עדין, כמעט לא מורגש וזמין, שירגיש נוח, שיהיה טבעי, לא על כל דבר אני סומכת ומאמינה שיכול להועיל.

    אכן, זה היה בדיוק זה. כמו ליטוף לפנים. אני רגע לפני השנה וזה נעים.

    תהיו מדויקות עם הבקשות והבחירות שלכן והאמת גם שלכם כי זה נכון ומתאים לכל אחד.

     

    התחלתי עם זה לפני חודש כמעט. כשקיבלתי מייל עם ההצעה הזאת, פעם ראשונה ולא יכולתי לסרב.

    מאז אני משתדלת להתמיד. לרוב מצליחה, גם אם לא כל לילה אז בלילה שאחריו.

    עוד מוקדם להגיד ולראות תוצאות, ויחד עם זאת אני לגמרי מרוצה.

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    חמישי, 10 מרס 2016 08:39

    תודה רבה 700 עוקבים!

    נכתב ע"י
    דרג פריט זה
    (2 הצבעות)


    יש לי ״נאום״ קטן שהכנתי ל-700 לייקים של העמוד אותו פתחתי לפני שנה.

    פעם, כשהייתי צעירה יותר וחיילת, היינו הולכים לסרטים בערבים, שירתתי בבסיס סגור, סודי ושווה ביותר. 
    תמיד ידעתי עליהם - אוהבת לא אוהבת והיה לי מה להגיד ולנתח על כל סרט וביני לבין עצמי אמרתי, יום אחד אהיה מבקרת.

    היום הזה הגיע בעטיפה טיפה אחרת. היום יש בלוגים, יש פייסבוק ואפשר לעשות הכל בעצמאות יתרה. אז היום לפני שנה, לכבוד היומולדת נפתחתי.

    הציפיות היו קטנות בתור התחלה - עוד חלום שהגיע זמנו להגשמה ומאז עברה שנה בה הוא קיבל אופי, מטרות חדשות ויעדים לשנה הקרובה.

    בבלוג הזה יש המלצות, לא ביקורות, רק דברים טובים וחוקיות ברורה: 
    מה שלא טוב פשוט לא נכנס.

    בבלוג הזה יש גם סיפורים אישיים תוך כדי כי באותו זמן שכתבתי אותו הייתי בסדנת כתיבה של אילן הייטנר - Ilan Heitner שעשתה לי חשק אף יותר לכתוב למרחקים ארוכים, והרי אני קופירייטרית במקצועי. אז עברתי מסלוגנים קצרים לסיפורים קצרים.

    אז היום יש כבר 700 לייקים גאים. בלי להשקיע שקל לפייסבוק, בלי קמפיינים מקצועיים, למרות שזה העיסוק העיקרי שלי ב- RAICH - Branding 
    מיתוג, פרסום, שיווק.

    היום הבלוג הזה הוא שירות שאני נותנת ללקוחותיי כי מפה לשם התמזל מזל והתוכן הוא המלך. אנשים לא אוהבים יותר את הפרסום השגרתי, אלא חוויות אישיות והפלא ופלא, זה בדיוק מה שאני אוהבת לעשות.

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    דרג פריט זה
    (1 הצבע)
    אז היינו בסרט מדכא של החיים, עוד אחד כזה שמראה את המציאות הנוצצת מבחוץ ונושכת מפנים.
    בסוף, כולנו שווים. אנומליסה הוא סרט יפני מועמד לאוסקרים המתחיל טוב, על אנימציה משובחת במיוחד. 
    הגיבור הראשי - סופר אנגלי שהפך לגורו ובא להרצות בסינסינטי. הוא מתחיל בכמה קטעים ציניים על הפערים בין האנגלים לאמריקאים ומתמסמס בהמשך הסרט. מייקל הוא סופר די קודר, קוטר, ממורמר ובעיקר בודד. יש לו ״הכל״ אישה, ילד, בית, הוא מפורסם, מצליח, עם כסף ויחד עם זאת התסריטאי בוחר להציג פה בנאדם לא מרוצה המחפש חברה וריגושים שנעלמו לו מהחיים. יש עניין עם הקול של הנשים בהתחלה שנראה כמו גימיק עד שלאט לאט מבינים מה פשרו. הוא מוצג כגבר מוצלח וחזק הפוגע ברגשותיהן של נשים אחת אחת. נותן להן תשומת לב, מאמין בהן, נבהל ובורח. מה שעוד בולט כאן בסרט הן הנשים המוצגות כקטנות, קצת נידיות שהולכות שולל ונפגעות.
    הפילוסופיה שמאחורי והמסרים מעניינים, לוקח קצת זמן לעבד מה היה והסוף נגמר קצת בהפתעה מהעומק יש קפיצה לבנאליות.

    מידע נוסף

    • Post type Standard

    Comment

    Please publish modules in offcanvas position.